20 בספטמבר 2016

לא רוצים לישון רוצים להשתגע!



הילד לא מוכן ללכת לישון? רוצה עוד מים? שוב פיפי? עוד סיפור? יועצת השינה איילת רוזן ישראלי עם מידע חשוב על הרגלי שינה, גבולות והתמודדות עם התנגדויות, בכל הנוגע לטקס ההירדמות של פעוטות וילדים קטנים

הילד שלכם הגיע לגיל שנתיים או שלוש?
מכירים את זה שבדיוק ברגע שהחלטתם שהוא הולך לישון הוא מתחיל להיות צמא ורעב ובדיוק רוצה לספר לנו איך היה היום בגן? ואז עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור?... וכל מה שאתם רוצים זה רק לחזור לסלון, לשבת לקרוא עיתון, לאכול או לראות טלוויזיה בשקט אחרי יום עבודה ארוך ומתיש? מה עושים? איך עוזרים לו ללכת לישון בזמן למרות שהוא מתעקש ולא מוותר?
 
ברגע שהוא נכנס למיטה הוא פתאום רעב, צמא וצריך פיפי ועוד סיפור...
ילדים הם חכמים. הם יודעים על איזה כפתורים ללחוץ כדי להפעיל אותנו.
פתאום הם צריכים פיפי, רעבים, צמאים, צריכים לרדת מהמיטה.
 
למה בדיוק כשצריך ללכת לישון הוא צריך פיפי, מים ועוד סיפור?
 
יכולות להיות לכך מספר סיבות.
 
ראשית, לפעמים הילד לא מספיק עייף ואז יש לו עודף אנרגיות וכוחות לשחק.
 
שימו לב לשעת השינה שלו בצהרים, אם הילד שלכם מעל גיל שנתיים, סביר להניח שאם התעורר משנת הצהרים בשעה 15:00 הוא לא יהיה עייף עד השעה 20:30-21:00, לכן חשוב לשים לב לסימני העייפות ולא להשכיב אותו מוקדם יותר.
 
לאחר שוידאתם שהילד שלכם מספיק עייף, תזכרו שנורא כיף לרדת מהמיטה ולעשות דווקא לאמא ואבא.. אז "בוא ננסה אם זה עובד גם בזמן השינה"...
 
הילד שלכם בדיוק בגיל שבו ילדים בודקים גבולות וזה בדיוק התפקיד שלו בשלב הזה..
לכן גם אתם צריכים להיות מאוד ברורים ועקביים ולהציב את הגבולות באהבה אך באסרטיביות.
 
אז איך תהפכו את הזמן שלפני השינה לזמן איכות נעים ורגוע?
 
ראשית, מתארגנים מראש לטקס שינה מרגיע ורגוע, ולא ממהרים (אם תנסו "לתקתק" את טקס השינה זה יהיה בדיוק הפוך ויקח הרבה יותר זמן כי הילד מרגיש), נותנים לילד מספיק זמן להיפרד מכם לפני השינה (כן, טקס שינה הוא גם סוג של פרידה וילדים לא אוהבים להיפרד מהר).
 
מקדישים לילד זמן, לדבר, לספר מה עבר עליו היום (נכון שהם תמיד מזכרים לספר לנו הכל בדיוק כשאנחנו רוצים שילכו לישון?..), מספרים סיפור, שרים שיר, נותנים לו מספיק זמן איתכם לפני השינה.

שנית, מחליטים מראש ואומרים לילד כמה סיפורים מקריאים היום לפני השינה. אם החלטתם  על יותר מסיפור אחד, שתפו את הילד מלכתחילה כדי שידע למה לצפות. כשילד יודע למה לצפות קל יותר להציב את הגבולות בלי התנגדויות מיותרות.
 
כשהגעתם לפני הסיפור האחרון – הודיעו לילד – עכשיו סיפור אחרון.
 
והכי חשוב – אם החלטתם ואמרתם – תעמדו במילה שלכם. אם באופן עקבי אתם "מבטיחים" שרק סיפור אחד ובסופו של דבר הילד משכנע אתכם לעוד ועוד ועוד סיפור – הוא מבין שאפשר...
 
ולגבי כל השאר – פיפי, מים, רעב וכו' – תנו לילד הזדמנות לפני השינה לעשות פיפי, לשתות מים אם צריך – והדגישו – פעם אחרונה. ועמדו במילה שלכם. כשהילד יבין שהגבול הוא גבול – הוא לא ינסה יותר.
 
איך תגרמו לילד להישאר במיטה ולא לרדת ממנה?
 
יש ילדים שיפתיעו ויישארו במיטה מבלי לרדת ואף יחכו שתבואו להוציא אותם ממנה בבוקר. ויש את אלה שיופיעו בסלון עד שתחזירו אותם חזרה למיטה. במקרה זה – בעיקר גבולות, נחישות ועקביות.
 
אם הילד הגיע לסלון ובודק את התגובה שלכם, השתדלו לנהוג באיפוק ובמינימום אינטראקציה ולהחזיר אותו בשקט למיטה. 
 
כאן חשובה העקביות והנחישות (למרות שלפעמים משעשע לראות אותו יוצא שוב ושוב ומתגנב לסלון...). ברגע שהילד יבין שאתם מחזירים אותו למיטה ישר ולא מעניקים לו יותר מדי תשומת לב כשהוא יורד מהמיטה, הוא גם יפסיק לצאת ממנה.
 
זכרו  - גבולות נותנים לילד ביטחון
 
רוב קשיי השינה סביב גיל שנתיים-שלוש נובעים מקושי של ההורים להציב לילדים גבולות.
 
ההורים עובדים עד שעה מאוחרת, לא מספיקים לבלות מספיק זמן עם הילדים ומתקשים להציב גבולות ולהיות ה"רעים". ולכן, שעת ההשכבה מתארכת ומתארכת ומתארכת.
 
זכרו, שילד צריך גבולות. גבולות מקנים לו ביטחון, ומלמדים אותו מה מותר ומה אסור, איך מתנהלים בעולם. מה שהילד שלכם ילמד בבית, הוא ידע ליישם גם מחוץ לבית. הקניית גבולות מתחילה בגיל הזה, ומתווה את ההתנהגות של הילד שלכם בעתיד, במסגרות החינוך, עם חברים ובכלל. 
אז הציבו גבולות באהבה.
 
לפני סיום, אסור לשכוח - הילד שלכם פשוט לא רוצה להיפרד מכם
 
הזמן שלפני השינה הוא בדרך כלל "זמן איכות" (גם אם הוא קצר) איתכם לבד. ילדים מחכים לזה כל היום ולכן חשוב לתת להם אותו, בלי למהר, בלי טלפונים והסחות דעת. אתם והילד נטו. כשלא נותנים להם מספיק זמן ומתקתקים את טקס השינה - הם ימצאו את הדרך לקבל את הזמן הזה איתכם... מבטיחה לכם שאחרי זמן רגוע איתכם הילד שלכם ילך לישון רגוע ובכיף.



~המאמר נילקח מאתר: Tipa.co.il

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה